הכלב התחיל לשתות יותר מים מהרגיל? מבקש לצאת לטיולים בתדירות גבוהה, אוכל יותר אבל נראה עייף, או שהבטן שלו נעשתה עגולה ונפוחה? לעיתים מדובר בשינויים שמייחסים לגיל, אך הם עלולים להעיד על מחלת קושינג, הפרעה הורמונלית המתפתחת בהדרגה ומשפיעה על מערכות שונות בגוף.

מחלת קושינג (Cushing's Syndrome) נפוצה בעיקר בכלבים בגיל העמידה ובכלבים מבוגרים, אך עשויה להופיע גם בחתולים, אם כי בשכיחות נמוכה בהרבה.

המחלה מתאפיינת בחשיפה ממושכת לרמות גבוהות של קורטיזול, הורמון סטרואידי המיוצר בבלוטות יותרת הכליה. לקורטיזול תפקידים חשובים בוויסות חילוף החומרים, בתגובה למצבי לחץ ובפעילות מערכת החיסון. אולם כאשר הגוף נחשף לכמות מוגזמת שלו לאורך זמן, עלולות להתפתח בעיות בריאותיות שונות.

מה גורם למחלת קושינג ואילו סימנים צריכים לעורר חשד?

קיימים שלושה גורמים מרכזיים להתפתחות תסמונת קושינג:

גידול בבלוטת יותרת המוח: הסיבה הנפוצה ביותר לקושינג טבעי בכלבים. הגידול גורם להפרשה מוגברת של הורמון המעודד את בלוטות יותרת הכליה לייצר קורטיזול. במרבית המקרים מדובר בגידול שפיר.
גידול בבלוטת יותרת הכליה: גידול שפיר או ממאיר שעלול לגרום לייצור עצמאי ומוגבר של קורטיזול.
טיפול ממושך בסטרואידים: מתן תרופות סטרואידיות לאורך זמן, ובמקרים מסוימים גם במינונים גבוהים, עלול לגרום לתסמינים הדומים למחלת קושינג. מצב זה נקרא קושינג יאטרוגני, כלומר תסמונת הנגרמת כתוצאה מטיפול רפואי.

מהם הסימנים הנפוצים?

מחלת קושינג מתפתחת בדרך כלל בהדרגה. לא כל בעלי החיים יציגו את אותם סימנים, ולעיתים יופיעו רק חלק מהם.
– שתייה והשתנה מרובה: הכלב שותה כמויות מים גדולות מהרגיל ומבקש לצאת לעיתים קרובות.
– תיאבון מוגבר: רעב מתמשך, בקשת מזון בתדירות גבוהה ולעיתים גם עלייה במשקל.
– בטן נפוחה ובולטת: מראה אופייני הנובע בין היתר מחולשת שרירי הבטן ושינויים בכבד ובפיזור השומן.
– חולשה ועייפות: ירידה במסת השריר, קושי בפעילות גופנית והתעייפות מהירה.
– שינויים בעור ובפרווה: עור דק, נשירת שיער, צמיחה איטית של הפרווה, כלי דם בולטים ולעיתים התכהות של העור.
– זיהומים חוזרים: בעיקר זיהומי עור ודלקות בדרכי השתן.
– התנשפות מוגברת: סימן שכיח נוסף בכלבים, גם ללא מאמץ משמעותי.

אצל חתולים המחלה נדירה יותר, ולעיתים מתגלה בעקבות סוכרת שקשה לאזן.

אחד הסימנים האופייניים הוא עור דק ושביר במיוחד, שעלול להיקרע בקלות.

חשוב לזכור כי חלק מהתסמינים עשויים להופיע גם במחלות אחרות, ולכן אין להסיק על קיומה של מחלת קושינג על סמך סימנים חיצוניים בלבד.

כיצד מאבחנים את מחלת קושינג?

האבחון מתחיל בבדיקה וטרינרית ובהיכרות עם ההיסטוריה הרפואית של בעל החיים. הווטרינר יברר מתי החלו השינויים, האם קיימת עלייה בכמות השתייה וההשתנה, האם חל שינוי בתיאבון ואם בעל החיים קיבל לאחרונה טיפול בסטרואידים.

בהתאם לממצאים, הבירור עשוי לכלול:
1. בדיקות דם ושתן: לבחינת תפקודי איברים, רמות סוכר, שינויים באנזימי הכבד וסימנים למחלות נלוות.
2. בדיקות הורמונליות ייעודיות: כגון מבחן דיכוי דקסמתזון במינון נמוך או מבחן גירוי ACTH, בהתאם למקרה הרפואי.
3. אולטרסאונד בטן: לבדיקת בלוטות יותרת הכליה, הכבד ואיברים נוספים, ולזיהוי שינויים העלולים להעיד על מקור המחלה.

לעיתים נדרשות בדיקות נוספות כדי להבחין בין הגורמים השונים. אבחון מדויק חשוב במיוחד משום שהטיפול משתנה בהתאם למקור הבעיה.

איך מטפלים במחלת קושינג והאם ניתן לחיות איתה?

הטיפול נקבע בהתאם לגורם למחלה, למצבו הבריאותי של בעל החיים ולממצאי הבדיקות.

כאשר המחלה נובעת מייצור מוגבר של קורטיזול, ניתן במקרים רבים לטפל באמצעות תרופות המפחיתות את ייצור ההורמון. הטיפול דורש מעקב וטרינרי ובדיקות תקופתיות כדי לוודא שרמות הקורטיזול מאוזנות וכי לא נוצר חסר מסוכן בהורמון.
במקרים המתאימים, כאשר מקור המחלה הוא גידול בבלוטת יותרת הכליה, ניתן לשקול טיפול ניתוחי.
אם התסמונת נגרמה כתוצאה ממתן סטרואידים, הווטרינר יבחן אפשרות להפחתה הדרגתית או שינוי הטיפול. אין להפסיק טיפול בסטרואידים באופן עצמאי, משום שהפסקה פתאומית עלולה לגרום לסיבוכים משמעותיים.

הבשורה המעודדת היא שכלבים רבים המאובחנים עם קושינג יכולים ליהנות מאיכות חיים טובה לאורך זמן בעזרת טיפול ומעקב מתאימים.
אם הבחנתם בשינויים בהרגלי השתייה, בתיאבון, במראה הבטן או במצב העור והפרווה של כלבכם או חתולכם, מומלץ להגיע לבדיקה במרפאה הווטרינרית.

זיהוי מוקדם ובירור רפואי יסודי מאפשרים לבחור את הטיפול המתאים ולשפר את איכות החיים של בעל החיים.

אולי יעניין אתכם: צילומי רנטגן לכלבים וחתולים