Skip to Content Contact Us

אפילפסיה בכלבים

התקף עוויתות הינו מקרה חרום ויש לפנות מיד לווטרינר!

במקרים של עוויתות, להבדיל מהרבה מחלות אחרות, בין ההתקפים ישנן תקופות בהן הכלב עשוי לתפקד באופן נורמלי.
למרות שהכלב נראה בריא, התהליכים אשר גורמים להופעת העוויתות ממשיכים להתרחש.
אפילפסיה מאובחנת על ידי שלילת גורמים אחרים (כגון: הרעלות, בעיות כבד, בעיות כליה, סטיות ברמות הגלוקוז והסידן בדם וגורמים נוספים). אפילפסיה הנה מחלה בעלת מרכיב תורשתי והיא נפוצה בגזעים: ביגל, קיסהאונד, האסקי סיבירי, רועה גרמני, בורדר קולי ,סטר אירי, גולדן רטריבר ועוד.
המחלה מופיעה לרוב בגילאי 1-5 שנים, ולרוב המרווח בין ההתקפים הינו מעל 4 שבועות.
תחילה, יש לוודא האם באמת התרחשה עווית ומאיזה סוג.
התקף אפילפטי הוא סימן לפעילות חשמלית בלתי תקינה במח הגדול ונהוג לחלקו לשלושה שלבים:
  1. AURA – השלב ההתחלתי, נמשך דקות עד שעות, במהלכו החיה תיראה חסרת מנוחה, מתחבאת, יכולה להראות התנהגות חריגה של ליקוקים,
    נביחות, ריור מוגבר והקאות. לעיתים הבעלים מסוגלים לזהות התקף שעומד להגיע בעקבות שינויי התנהגות אלו.
  2. ICTUS – העווית עצמה, מתבטאת בתנועות או פעילות שרירים בלתי רצוניות ו/או שינויים בתחושה ובהתנהגות, יתכן שהחיה לא תהיה בהכרה ולא תגיב לגירויים חיצוניים בשלב זה. משך שלב זה נע בין שניות לדקות.
  3. POST ICTUS– החיה עשויה להציג התנהגות לא נורמלית המתאפיינת בחוסר התמצאות במרחב, חוסר שליטה על צרכים, צמא ותאבון מופחתים או מוגברים, חולשה, עיוורון ועוד.

נהוג לסווג עוויתות לשתי קטגוריות עיקריות:

  1. עווית חלקית – תוצאה של פעילות חשמלית מוקדית במח, אופיינית לתהליכים ממוקדים כגון גידול.
    דוגמא לעווית חלקית הינה רעד בשרירי הפנים או רדיפה אחר זבובים בלתי נראים…
  2. עווית כללית – שינוי במצב ההכרתי, תנועה לא רצונית סימטרית (תנועת “אופניים” ברגליים, קשיון שרירים או חוסר תנועה בגפיים).
    השלב הבא באבחנה הווטרינרית הוא זיהוי הגורם הראשוני שהביא לסימפטום של עווית.
    כאמור, קיומה של העווית מעיד על בעיה במח הגדול, אולם לא על הגורם.
    מטרות התהליך הדיאגנוסטי הן לאבחן את הגורם הראשוני, להעריך את הסיכוי לחזרתיות ולהמליץ על טיפול וטרינרי.
    מטרת הטיפול נוגד העוויתות היא צמצום תדירות העוויתות, ע”י תרופה בעלת תופעות לוואי נסבלות.
    כ-60% מהחיות מגיבות בחיוב לתרופות אלו. לא תמיד ניתן להשיג היעלמות מוחלטת של אירועי העווית, אך לעיתים קרובות ניתן על ידי הטיפול להפחית את מספר ההתקפים ואת חומרתם, להקטין את הסיבוכים ולהאריך את פרק הזמן שבין ההתקפים.
חשוב להבין, כי מדובר בטיפול יומיומי ואחת לכמה חודשים יש לבצע מעקב של רמות התרופות בדם.
כמו כן, ייתכנו תופעות לוואי וחזרתיות של התקפי עווית המהווים מצב חרום.
התרופות הווטרינריות המקובלות כיום לטיפול בעוויתות הן פנוברביטל ואשלגן ברומיד, לעיתים מטפלים בשתיהן גם יחד.
מובן שבאם מאובחנת אפילפסיה משנית או על רקע גורם חוץ מוחי, יש לתת גם טיפול ספציפי בהתאם לגורם הראשוני.


בזמן עווית עשויים להתרחש סיבוכים שונים:
פעילות השרירים המוגברת גורמת להצטברות מטבוליטים שונים בדם, אספקת החמצן למח עשויה להיפגע (דבר שעלול לגרום לנזק קבוע), תיתכן שאיפה של תכולת קיבה לריאות, חנק ועוד.
ברמת הפעילות המוחית, כל ארוע של עווית משפיע על הפעילות החשמלית במח וגורם לכך שהעווית הבאה תתרחש ביתר קלות.

ממסיבות אלו חשוב מאוד לטפל בעווית כמה שיותר מהר, ובמקביל לנסות ולאבחן את הגורם הראשוני.
לפרטים נוספים צור קשר

למידע אודות מחלות רבות נוספות ניתן לקרוא בב-אינדקס המחלות הוטרינרי.

אולי יעניין אתכם לקרוא גם

email צרו קשר





Back top top